לפני כשנה וחצי, כשעבדתי על עיצוב תנוחת הישיבה של הסימולטור נהיגה שלי, מצאתי תרשימים שונים ושרטוטים - המתארים את תנוחת הישיבה הייחודית של נהגי פורמולה 1 בתוך רכבם.
אחת התמונות הבולטות שמצאתי - הייתה של רכב הפרארי ה"שקוף" למחצה - שבו רואים את פריסת הרגליים וזווית הישיבה של הנהג.
עבדתי דיי קשה להביא את תנוחת הישיבה שלי בסימולטור למשהו דומה ובסה"כ הגעתי לתוצאה דיי טובה, וכיום אני נוהג ככה כל הזמן, ויכול להעיד שזה נוח למדי, אפילו שנראה קצת מוזר.
בנוסף - ברקע נותרה הסקרנות - למה בעצם הם יושבים ככה.
בשנה שעברה - כשהייתי בלונדון, החלטתי לרכוש את הספר של מעצב העל אדריאן ניואי - האחראי על חלק מהעיצובים הבולטים ביותר בתעשיית הרכב בכלל, ובעיצוב רכבי פורמולה 1 בפרט.
אומנם לא יצא לי עדיין לסיים את כולו, אבל בעודי קורא פרק בערך בשליש השני של הספר - התגלתה בפניי ההיסטוריה ההתחלתית של תנוחת הישיבה הייחודית.
אז מסתבר שבשנת 1987 - אדריאן ניואי חזר לקבוצת March (קבוצת פורמולה 1 קטנה עם תקציב מצומצם) בעידן המעבר ממנועי V6 בנפח 1.5 ליטר טורבו (שייצרו עד 1300 כ"ס לפרקי זמן קצרים), למנועי 3.6 ליטר V8 אטמוספריים וללא טורבו.
הסיבה לפי ה-FIA הייתה צמצום עלויות ייצור (שהרקיעו למספרים אסטרונומיים באותה תקופה).
שנת 1988 - הייתה שנת מעבר שבה איפשרו לשני סוגי המנועים להתחרות יחד.
בפועל - לקבוצות שהיה מנוע אטמוספרי, כמעט לא היה סיכוי - כי גם אחרי הורדת כוח הדחיסה - הכוח במנועי טורבו עמד על כ900 כ"ס, בעוד שמנועים אטמוספריים עמדו על אזור ה550-600 כ"ס.
אז ניואי - בהיותו ניואי - נקרא לדגל, קיצץ את המשכורת שלו בחצי (במעבר מעבודה במירוצי אינדי עם מריו אנדרטי האגדי), והגיע לקבוצת MARCH כדי לתכנן רכב מאפס.
באותה תקופה הרגולציה - הכתיבה רצפה שטוחה בין קצוות הגלגלים הקדמיים והאחוריים, אבל כל יתר הרצפה יכלה להיות באיזה גובה וצורה שרצו.
אז הוא הרים את רגלי הנהג משמעותית לגובה, בנה את הפרופיל של ה"אמבטיה" לצורה של V - בהתאם לצורת פריסת כפות הרגליים (עקבים צמודים - בהונות פרוסות לצדדים), וזאת כדי לצמצם את רוחב תא הנהג למינימום. ולראשונה - הצליח לייצר כנף קדמית אחודה אחת - כשכל האף נמצא מעל הכנף - ומאפשר זרימה אחודה מתחת לכנף שגם עכשיו היה אפשר לבנות כמיקשה אחת ולא שתי כנפיים נפרדות מחוברות עם מוט.
הוא גם בנה את המונוקוק (תא הנהג) בצורה שתעבור מעל חישוק ההגה ובכך צימצם את הגרר באזור תא הנהג. לאחר מכן - הוא המשיך עם צורה יותר צרה לחלק של המנוע: המנוע (בתצורת V8 בזווית 90 מעלות) התאפיין בסעפות יניקה רחבות שהכתיבו מכסה מנוע אחורי רחב ולא אוירודינאמי מספיק. ניואי צימצם ועיצב אותם מחדש את סעפות היניקה לצורה צרה - כדי לאפשר יניקה משטח צר יותר במרכז - ובכך צימצם את רוחב מכסה המנוע האחורי ושיפר עוד קצת את מקדם הגרר של הרכב.
כפועל יוצא מצמצום מכסה המנוע - הכנף האחורית הכפולה - קיבלה בוסט של ביצועים, כי היא הפכה לאפקטיבית יותר בגלל זרימת אוויר מועדפת. והחלק התחתון של הכנף - שהיה קרוב לדפיוזר התחתון (שגם תוכנן מחדש וכלל זוג תעלות מכל צד) - יצר מצב אוירודינאמי שבעקבותיו גם הדפיוזר הפך ליעיל יותר.
מי שהצליח לעקוב אחרי כל התיאורים - יכול להבין שזו הייתה אבן הדרך - שממנה הרכבים המודרניים של F1 התחילו לקבל את זווית הישיבה הייחודית (של חצי שכיבה) - ותכנון העיצוב האוירודינאמי קיבל מהפכה של ממש - בזכות האילוצים הטכניים שדחפו את ניואי לנצל את המנוע החלש כמה שאפשר.
למי שרוצה לקרוא עוד קצת על ההיסטוריה והסיפורים של אדריאן ניואי מתקופותיו השונות בעולם המוטורי - יכול לרכוש את הספר שלו בלינק הבא (לינק ממומן - שתומך באתר שלי, ללא עלות נוספת עבורכם):
בסרטון מטה - אפשר לראות את יצירת הפאר הקומפקטית והאלגנטית להפליא...
סרטון נוסף של המאסטרו בעצמו - נוהג ביצירת הפאר שלו:
ועוד קצת היסטוריה על הקבוצה והרכב
Commenti